<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ב</h1>
<h2>דף עו:</h2>
והיכא דבעי למישחט לכתחלה אי סכין קטן הוא שלא נשתמש בו באור מגעילין ברותחין כדאמרינן בפסחים [ל' ע"ב] הני סכינא דפיסחא היכא עבדינן להו ופריש להו ר' יעקב בקטנים ואי גדול הוא בעי ליבון כדאמרינן לעיל בסכין של ע"ג ותנ"ה בתוספתא הסכינין והשפודין והאסכלאות מלבנן באור ולהאי פי' בסכין של א"י ד' עניינים טהרה [בשעה"ח גרס "הדחה"] הגעלה וליבון ושיפה ובסכין של היתר בהדחה וגרסינן בע"ג [ע"ו ע"ב] הסכין שפה והיא טהורה ונועצה יפה בקרקע ובמקום קשה ובכשאין בה גומות ואר"ה לאכול בה צונן אבל לחמין בעי הגעלה או ליבון וסכין שיש בו גומות אפי' לצונן לא סגי ליה בשיפה ור' יעקב אמר אפי' נשתמש בו באור ואינו רוצה להשתמש בו אלא בחמין בהגעלה סגי. שכל מה שיש לו לפלוט ע"י חמין פליט בהגעלה. ואעפ"י שעדיין יש בו מהאיסור ומסתברא מדגרסינן הני סכינא דפיסחא ולא אמר סכינא דארמאי. ש"מ דהני פשיטא להו דליבון בעי דדרכן להשתמש באור נינהו כדקתני בתוס'. אבל בפסח מיבעיא לי' אי מדמו לי' לנותר דאר"א התם [ע"ז ע"ו ע"א] כיון דהתירא בלע בהגעלה סגי. ואע"ג דאיסורא פלט ליתא לאיסורא בעינא וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמיר איסורא לא גרע מגעולי א"י ובעי ליבון וא"ל אביי דבעי ליבון ומשום חומרא דחמץ. ואסיקנא אידי ואידי ברותחין (ובנותר) [וכנותר] אבל גיעולי א"י צריך ליבון לעולם בגדולים ובקטנים שיפה. ושני מינין בסכין אסור ליבון ושיפה. וב' מינין בסכין היתר הגעלה והדחה.
